"אמא.... תגידי לה" - איך להתמודד עם ריבים בין אחים?

השעה 18:00 , אחרי יום עבודה, חוגים וסידורים. 

נכנסנו הביתה ואני כבר מתחילה בארגוני ארוחת הערב, יש לפנינו עוד מקלחות ושפע משימות .

וברקע כבר מהחדר אני שומעת קולות מלחמה. 

"אמא.... תגידי לה" 

"זו לא אני, זו היא שנגעה לי בדברים" 

"נו אמא.................דיי.... אמא.............." 

ואני, מה אני רוצה ? 

רק שקט ושיסתדרו ביניהן.

ואז זה קורה, 

אני מתערבת, מרצון ליצור ביניהן מערכת יחסים "בריאה" אולי בשם הצדק או מכל כוונה טובה אחרת.

מגיעה אל החדר "כשליחת או"ם" לגשר בין הצדדים, 

משקפת מה ראיתי ועושה שיחת פיוס. 

מה שבטוח ,שלום זה לא עשה, 

שקט לא היה ברקע ובטח לא מצאנו פתרון ,רק קולות של מרמור וכעס. 

"את כל הזמן בצד שלה" 

"רק היא בסדר תמיד" 

"אוף איתך....נמאס לי כבר" 

ואז הגיע החוצפה ותגובה שבאה איתה הפגיעה , וממקום של רצון לבוא ולעזור אני זאת שהכעס השתלט עליה. 

התגובה כבר לא קשורה כלל לקונפליקט הראשוני שלהם. 

אני יוצאת מהחדר בכעס, ממשיכה במשימותיי תוך כדי שאני זו שלא רגועה, כועסת, פגועה ,מתוסכלת ובעיקר עייפה. 

לא חלפו להן 10 דקות וקולות המלחמה שהיו ברקע הפכו לקולות שמחה וצהלה. 

הן כבר המשיכו הלאה, מעסיקות את עצמן במשחק המורה והתלמידה. 

ואני... 

אני עדין מבעבעת וכועסת. 

במה ההתערבות שלי הועילה? 

מה שבטוח אחרי מספר פעמים קיבלתי שיעור חשוב, 

בחיים הן יפגשו המון קונפליקטים או בעיות שלא יהיה להן נחמד להתמודד איתן. 

אני לא אהיה שם ולא מתפקידי לפתרון אותם. 

האמונה שלי היא שתפקידנו כהורים להכין אותם לחיים וחלק מזה זה לפתח את היכולת שלהם להתמודד עם "בעיות".

ומכן החלה שיגרה חדשה. 

המריבות לא נעלמו, 

הן צצות להן מידי פעם ובאופן טבעי גם היום שהן מתבגרות, אבל אני סיגלתי לי הרגל 

שגם אם הן קוראות לי אני מיד מצהירה " סומכת עליכן שתפתרו ביינכן את הבעיה" 

זה לא היה פשוט בהתחלה אבל שזה הפך לחלק שיגרתי בחיינו זו היתה מתנה גדולה 

אני כאמא יותר רגועה, 

לא תופסת צד ונכנסת לעימותים, 

לא נוצרים ביני לבינן מתחים מיותרים

ושחררתי מעלי את האחריות למה שלא בשליטתי. 

עבורם :

הן מקבלות מסר ברור "אני סומכת עליכן" 

הן לומדות לתקשר אחת עם השנייה. 

היחסים ביניהם נבנים והן מתחברת באופן טבעי ונכון להן. 

הן לומדות לנהל משא ומתן.

בהתחלה זה היה קשה בכל זאת לשנות הרגל, 

אבל מפעם לפעם גם אני וגם הן למדנו לקבל את הדרך החדשה שנכנסה לחיינו.

דרך שנכונה עבורן לחיים. 

אחים הם המתנה הכי טובה שקיבלנו בחיים , 

הם מאפשרים לנו ליצור מיומנות לתקשורת ויכולת למציאת פתרונות וקונפליקטים.

להתמודד עם תסכולים, כעס.

ומה שחשוב שאנחנו כהורים מהצד לא נבהלים.

שזה ממש בסדר שיש אי הבנות וזה בסדר שהם ילמדו לפתור אותם לבד.